דלקת כרונית של המעי ( Inflammatory Bowel Disease - IBD ), היא מחלה נפוצה ביותר, המהווה אתגר לא פשוט מבחינה תזונתית הן לחולה והן למטפל. המחלות הנכללות תחת ההגדרה של IBD הן מחלת קרוהן (CD - Crohn's Disease), וקוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis - UC). הסיבות והגורמים למחלות אלה אינם ברורים לחלוטין, וככל הנראה מדובר בשילוב של כמה וכמה גורמים ומנגנונים המובילים למצב זה. מאחר ומדובר במחלה הפוגעת במערכת העיכול, אין זה אלא טבעי שיצוצו שאלות רבות בנושא התזונתי בקרב החולים במחלה. אמנם תזונה אינה אחד הגורמים ל- IBD , אך מרגע שהמחלה כבר קימת, תזונה מתאימה יכולה בהחלט לשפר ולהפחית את הסימפטומים האופייניים למחלה. חשוב לציין כי אין כל השפעה של התזונה על התהליך הדלקתי או על ריפוי המחלה, אלא על התופעות הקליניות בלבד. מטרתי בחיבור זה, היא לבחון מעט את היחסים המורכבים בין התזונה לבין דלקות המעי הכרוניות לסוגיהן, ולאפשר הבנה נרחבת יותר של הנושא.
רוב פעולת העיכול והספיגה מתרחשת במעי הדק, אליו מגיע המזון מיד לאחר יציאתו מן הקיבה. במעי הדק מיצי עיכול מהכבד והלבלב מתערבבים עם המזון , וזאת בסיוע פעולת התכווצות והרפיה של השריר בדופן המעי הדק. לאחר שהמזון מפורק למולקולות קטנות, הוא נספג אל מחזור הדם דרך דופן המעי ומועבר אל שאר הגוף. נוזלים אינם נספגים במעי הדק, וממשיכים אל המעי הגס, שם נספגים רוב הנוזלים בחזרה אל הגוף. שאריות המזון שאינן מתעכלות ממשיכות בתוך המעי הגס ויוצאות אל מחוץ לגוף.
במצב דלקתי של המעי הדק, כפי שקיים בדרך כלל במחלת קרוהן, המעי הדק אינו מסוגל לעכל ולספוג באופן מלא את הרכיבים התזונתיים מן המזון, דבר שעלול להוביל במקרים רבים למצבי תת תזונה בקרב החולים בקרוהן. רכיבים אלה, וכן מלחי מרה שלא נספגו, ממשיכים אל המעיים הגסים, מפריעים לתהליך ספיגת הנוזלים, וגורמים לשלשולים, גם אם המעי הגס עצמו אינו במצב של דלקת. במידה והמעי הגס מודלק וניזוק אף הוא, יהיו השלשולים חמורים עוד יותר.
בקוליטיס כיבית, רק המעי הגס נפגע (המעי הדק ממשיך בתפקודו באופן נורמאלי), אך עקב אי היכולת של המעי הגס לספוג נוזלים כראוי, השלשולים עלולים להיות חמורים ביותר. תת תזונה בחולים אלה אינה נפוצה, משום שהספיגה במעי הדק תקינה.
חשוב לציין שאין דיאטה ספציפית אחת המתאימה לחולים ב- IBD . ההמלצות התזונתיות צריכות להינתן בהתאמה אישית, תוך התחשבות במיקום המחלה (איזה חלק של המעי נפגע), שטח המעי המודלק, עוצמת הדלקת, ורגישויות ספציפיות למאכלים שונים. לעיתים אף יש להשתמש בשיטת "הניסוי והטעיה", עד שמגיעים אל התכנית התזונתית המתאימה ביותר לחולה.
בנוסף, מחלות אלה אינן סטטיות, הן משתנות במשך הזמן ויש להיות קשובים, ולשנות את הרגלי התזונה בהתאם.
נקודת המוצא צריכה להיות תזונה מאוזנת ובריאה, סדר באכילה, תפריט מגוון שיכיל כמות מספקת של קלוריות וחלבונים, וכמובן ויטמינים, מינראלים ונוזלים, וזאת למרות הקשיים וההתלבטויות.
בשר, עוף, דגים, מוצרי חלב וסויה, הם מקורות טובים לחלבון, לחם, דגנים, עמילנים, הם מקורות טובים לפחמימות, פירות וירקות הם כמובן גם מקורות טובים לויטמינים.
אם קיים מאכל כלשהו אשר גורם באופן אישי לבעיית עיכול או לאי נוחות, יש כמובן להימנע ממנו עד כמה שאפשר, אך יש לשים לב שלא "להיסחף" ולהוריד מן התפריט יותר מידי מאכלים, וחשוב לשמור על צריכה מינימאלית של מגוון מזונות כדי לא "לפספס" רכיבי מזון חיוניים. חלב ומוצריו, למשל, עשויים לגרום לאי נוחות ולהחמיר במידה כזו או אחרת את התופעות האופייניות לחולי קוליטיס כיבית, במקרה כזה, יש להפחית בצריכת חלב ניגר ומוצריו, להעדיף מוצרי חלב דלים יחסית בלקטוז כגון גבינה צהובה ויוגורט, ניתן להשתמש גם בתחליפי סויה או מוצרי חלב עיזים. גם ממתיקים מלאכותיים עשויים לגרום להחרפת שלשול או גזים, ויש להפחית בהם עד כמה שאפשר.
יש לנהוג בכל שלב על פי הכרותינו עם גופינו, ולהפחית בצריכת המזונות ה"בעייתיים" עבורנו. ישנן כמה המלצות כלליות למצבים של התלקחות המחלה (התקף), לעומת מצבי רגיעה (רמיסיה), אותן אפרט בהמשך.
חשוב ביותר להקפיד על צריכת נוזלים (מים) , בעיקר במצבים של שלשולים כרוניים.
החולים ב IBD , בעיקר החולים במחלת קרוהן, אצלם תפקוד המעי הדק נפגע, נוטים, בנוסף לשלשולים להיות במצב של תת-תזונה, וזאת מכמה סיבות: ראשית איבוד התיאבון עקב בחילות, כאבי בטן ושינויי טעם. שנית העיכול והספיגה של רכיבי המזון נפגעים (תלוי במיקום ובשטח הדלקת במעי הדק – חלבונים שומנים סוכרים ורוב הויטמינים והמינראלים נספגים בחלק הראשון של המעי הדק, ויטמין B12 ומלחי מרה נספגים בסוף המעי הדק, האילאום).
לכן, ההקפדה על התזונה צריכה להיות הן בהימנעות יחסית ממזונות המחמירים את התופעות, אך לא פחות חשוב, באכילה מספקת או לקיחת תוספי מזון כדי למנוע חוסרים תזונתיים. (כ- 40% מחולי קרוהן אינם סופגים פחמימות כראוי, לפחות 1/3 אינם סופגים שומן כראוי. אכילת מזונות עשירים ברכיבים אלה תגרום להחמרת השלשולים, אם רק החלק האחרון של המעי הדק חולה, רק ספיגת ויטמין 12B תיפגע ).
גם בקרוהן וגם בקוליטיס כיבית, מהלך המחלה מתאפיין בתקופות של התלקחות ותקופות של רגיעה יחסית. בהתאם משתנה גם התזונה, המותאמת כמובן למצב באותו רגע.
בזמן התקף, יש לעיתים צורך להימנע ממגוון רחב של מזונות, ולהסתפק למשך ההתקף רק באותם המאכלים שמהווים גירוי מינימאלי למעי.
- בזמן התקף יש להימנע ממזון מטוגן ושומני, רוטבי שמנת, שומנים מוקשים, מרגרינה וכדומה. הללו מחמירים את מצב השלשול. (בחולים שחלק נכבד מהמעי הדק אינו מתפקד כראוי, וספיגת השומנים אינה תקינה, יש להפחית בשומנים גם במצב רגיעה ולא רק בזמן התקף)
- בזמן התקף יש להימנע מחלב ומוצריו, משום שבמצב זה אין למעי אפשרות לפרק לקטוז (גם אם בתקופות רגיעה אין בעיה באכילת דברי חלב).
- בזמן התקף יש להימנע מאכילת סיבים תזונתיים מאחר והם גורמים להתכווצויות יתר של המעי, להגברת השלשול ולגירוי וחיכוך מכאני בדפנות המודלקות של המעי. (בתקופות רגיעה, ישנם מחקרים לכן ולכאן – רוב המחקרים אומרים כי מומלץ להפחית בצריכת סיבים על מנת לא להכביד על המעי ולא לגרום לפגיעות מכאניות במעי החולה, ויש האומרים שצריכת סיבים מעודדת את החיידקים ה"טובים במעי הגס לייצר חומצות שומן קצרות המסייעות בהפחתת מצבי הדלקת. אני ממליצה לכל אחד "להקשיב" לגופו ולפעול בהתאם לתחושה האישית בנוגע לצריכת סיבים תזונתיים).
לאחר שמסתיים התקף, יש לחזור בהדרגה רבה לתזונה היומיומית הרגילה של תקופות הרמיסיה. חשוב לציין, שגם אם מקפידים על ההמלצות הנ"ל יתכן בהחלט שימשיכו תופעות המחלה בעוצמות משתנות, ולשם כך קיים כמובן הטיפול התרופתי, אותו התזונה אינה אמורה להחליף. נושא נוסף שארצה להעלות הוא האוכל המהיר או הג'אנק פוד. אין מניעה גורפת מאכילת ג'אנק פוד לחולי IBD , נהפוך הוא, במקרים של חוסר תיאבון ושינויים בחוש הטעם, דווקא מאכלים כמו פיצה, המבורגר או גלידה יכולים לסייע ולהגביר את הרצון לאכילה. כל המאכלים הללו אמנם מכילים כמות גדולה יותר של שומנים ומלח, אך מכילים גם חלבון וסידן וברזל וקלוריות הנחוצים ביותר לחולים (בעיקר חולים במצב של תת תזונה). לכן, (כמובן רק בזמן רגיעה ולא בזמן התקף!) אין מניעה מלאכול אוכל מהיר, ואף ליהנות ללא דאגה. אני מזכירה שלחולים הרגישים ללקטוז לא מומלצת אכילת גלידות ומילקשייק. חוסרים שונים בויטמינים ומינראלים עשויים להופיע בעיקר בחולי קרוהן, אך גם בקרב החולים בקוליטיס: תרופות לטיפול ב IBD בעיקר 5- ASA (Asacol, Pentasa), עלולות לגרום להפרעה בספיגת חומצה פולית מהמזון ולכן מומלץ לקחת תוספת של 1 mg ליום בכדור. B12 נספג באילאום, ולכן אם יש פגיעה בחלק זה של המעי הדק, יהיה צורך להוסיף את הוויטמין בזריקה חודשית, מאחר ולקיחת תוסף דרך הפה לא תהיה יעילה. חוסר בוויטמין D נפוץ בחולי קרוהן. זהו וויטמין חשוב במטבוליזם של הסידן ובבניית עצם, ויש לצרוך 800 I.U. ליום, בעיקר לאנשים עם מחלה אקטיבית. לרוב, לא קיימת בעיה במינראלים בחולי IBD . עם זאת, חוסר בברזל עשוי להופיע אצל חולי קוליטיס עקב דימומים במעי הגס (פחות בדלקות של המעי הדק). ניתן למדוד רמות ברזל בדם בקלות יחסית, ובמידה ונתגלתה אנמיה, יש לקחת כדורי ברזל. המנה המומלצת היא בד"כ 8-27 מ"ג 1-3 פעמים ביום. ברזל שנלקח כתוסף תזונה עשוי לגרום לצואה כהה, ויש לזכור שלא להתבלבל ולחשוב שמדובר בדימום. אם יש תדירות גבוהה של הקאות ושלשולים ייתכנו חוסרים באשלגן ומגנזיום. גם טיפול ממושך בסטרואידים יכול לגרום לחסרים אלה, כמו גם לחוסר בסידן. גם את המינראלים האלה ניתן לקחת בכדורים כתוסף מזון. (מומלצת צריכה של לפחות 1500 מ"ג סידן מפוזרת על פני היום).
