התמכרות לכושר 

פעילות גופנית קשורה בהפרשת חומרים הנקראים אנדורפינים. האנדורפינים פועלים על קולטנים אליהם נקשרים גם האופייטים (מורפין, הרואין ודומיהם). המכורים לפעילות גופנית מכורים למעשה להרגשה הטובה שבאה עם סיום הפעילות, תחושה הנובעת מהפרשת ההורמונים המשרים שלווה, אופטימיות, ואופוריה. המבנה המולקולרי של המורפין (המשמש להרגעת כאבים ולתחושת אופוריה אצל נרקומנים), הוא זהה למדי לזה של האנדורפין – שכשמו כן הוא – הוא אנדוגני – מיוצר בתוך הגוף ולא נלקח מבחוץ. המוח שלנו יודע לייצר את ההורמון הזה בתגובה למצבים מסויימים, ואנחנו אכן יכולים להתמכר לאותה הפרשה פנימית שלנו. אחת הפעילויות הגורמות להפרשתם היא הפעילות הגופנית (גם סקס, גם התאהבות, גם אוכל משובח...) ההורמונים הם למעשה שליחים כימיים המיוצרים בגוף ומשפיעים כמעט על כל התהליכים המתרחשים בגופינו. הם מיוצרים ע"י בלוטות אנדוקריניות ומופרשים לזרם הדם, ומגיעים לאיזורים שונים בגוף, שם הם מבצעים תפקידים מסויימים ע"פ הצורך. לפעילות גופנית יש ייתרונות רבים ביותר, גם בריאותית, גם נפשית, וגם אסתטית. האנדורפינים שמופרשים במהלך הפעילות משכחים כאבים, משפרים מצב רוח, מפחיתים תיאבון, יוצרים תחושת היי, ומםחיתים מתח וחרדה. לאחר מספר חודשים של פעילות גופנית סדירה, הגוף נעשה רגיש יותר לאנדורפינים, כלומר עבור אותה רמה של הפרשת הורמון הגוף מגיב בעוצמות גבוהות יותר, בנוסף האנדורפינים נשארים זמן רב יותר בריכוז גבוה בדם. עניין זה מאפשר לנו להתאמן לאורך זמן רב יותר (כי הפחתת תחושת כאב בזמן מאמץ), וליהנות מתחושת ההתעלות שלאחר האימון למשך זמן רב יותר. עקב כך נשפר את הכושר, ונתמיד בו. מי שהתרגל לפעילות יומיומית, ולפתע נשללת ממנו האפשרות להתאמן עשוי לחוות תופעות הדומות לתופעות גמילה – אי שקט, חוסר שינה, חרדה. אך התמכרות זו כמובן שונה מזו לסמים או לאכילת יתר או לסקס, משום שלרוב אין היא מזיקה לגוף או לנפש... לפעילות כפי שציינתי ייתרונות רבים ולכן, באופן יחסי ניתן לקרוא לה "התמכרות חיובית". אם מישהו "מכור" לאכילה או להתנהגות כפייתית אחרת שעושה לו היי, בהחלט אפשר לנסות ולהפנות אותו להחלפת התמכרות אחת, באחרת . כי הרי ההתמכרות היא לחומר המופרש ולאו דווקא לפעולה עצמה – ניתן להפנותו להתמכרות "חיובית" כמו כושר.. לרוב, לא מתעוררות בעיות קיצוניות עקב ההתמכרות לכושר. אך ישנם מקרים בהם איבוד הפרופורציות יכול להגיע למצב קיצוני, ואז סיכוי רב לאימון יתר שבא לידי ביטוי בחולשה ועייפות, ובמקום שיפור ביכולות הגופניות יהיה דרדור שלהן. תהינה יותר פציעות ספורט – מפרקים, שרירים וכד', יתכן אף מצב של חוסר הנאה מפעילויות אחרות בחייו של המכור.. והוא הגבול הדק בו ההתמכרות החיובית הזו כבר אינה כ"כ חיובית.