מאז המאמרים הראשונים על תסמונת זו שהחלו מתפרסמים משנת 1988, התסמונת המטבולית זכתה למספר שמות: תסמונת X, תסמונת העמידות לאינסולין.
על פי המקובל
כיום כל מי שנמצאו בו שלושה מהמאפיינים הבאים סובל מהתסמונת
המטבולית:
1. השמנה בטנית- היקף בטני
העולה על
2. רמת
טריגליצרידים של 150 מיליגרם לדציליטר ומעלה ;
3. רמת כולסטרול-HDL "הטוב"
הנמוכה מ-40 מיליגרם לדציליטר בגברים, או 50 מיליגרם לדציליטר בנשים;
4.
לחץ-דם של 130/85 מ"מ כספית או למעלה מכך;
5. רמת סוכר גלוקוזה בדם בצום של
110 מיליגרם לדציליטר ומעלה. אלה מאיתנו ששלושה מתוך חמשת המדדים האחרונים מתקיימים
בהם, כבר נכללים בתסמונת המטבולית, וכמובן אם מתקיימים בהם ארבעה או אף כל חמשת
המדדים האלה
באלה הסובלים מ"תסמונת מטבולית", אינסולין
מאבד מכושרו להחדיר גלוקוז לתאים, מה שמגביר את רמות הסוכר בדם. בלוטת הלבלב לעומת
זאת, החשה שרמת הסוכר בדם גבוהה, ממשיכה להפריש אינסולין לדם, וכך נוצר מצב של סוכר
גבוה, אינסולין גבוה, ולמרות האינסולין הגבוה , הקולטנים לא נקשרים לאינסולין והוא
לא מבצע את תפקידו – תופעה זו נקראת "תנגודת לאינסולין".
רמות גבוהות
קבועות של אינסולין וסוכר בדם, נקשרות להרבה תופעות מזיקות. בין השאר נגרם נזק
לעורקים הכליליים של הלב כמו גם עורקים אחרים, מתגברת פעילות אנזימים המפרקים
שומנים ומעלים את רמת הטריגליצרידים בדם, חלים שינויים באופן בו הכליות נוהגות
ומטפלות במלחים, ויש אף נטייה לקרישיות יתר. בטווח היותר ארוך נגרם נזק לתפקוד
הלבלב שנאלץ לפעול באופן מוגזם וממושך, עד כי הוא עלול להפסיק את הפרשת האינסולין
בזמן אמת.
נזק בדופן כלי הדם, כמתואר, הוא שלב מקדים בדרך להתקפי לב או
שבץ מוחי. שינויים בכושר הכליות לסנן מלחים מהדם, יגרמו ליתר-לחץ-דם, וכמובן,
טריגליצרידים גבוהים, וקרישי-דם תורמים אף הם להתפתחות למחלות
קרדיו-ואסקולריות . גם הפגיעה בייצור תקין אינסולין על ידי הלבלב מסמלת את תחילתה
של מחלת סוכרת מסוג 2 , שמביאה איתה סדרה נוספת של בעיות גופניות ותפקודיות.
אין ספק שמספר האנשים הלוקים בתסמונת המטבולית
הוא גדול בהרבה מהרצוי. בארה"ב כ- 50 מיליון בני אדם סובלים מהתסמונת המטבולית,
ובארץ, סביר מאוד להניח שהמספרים היחסיים אינם יותר טובים.
כיוון שתסמונת מטבולית נובעת
בדרך כלל ממשקל יתר ואי-פעילות גופנית, הרי שהדרך ההגיונית למנוע אותה או לשפר
אותה, היא בירידה במשקל ובהקפדה על פעילות גופנית. חלק מהלוקים בה יזדקקו לתרופות
כגון סטטינים להורדת רמת השומנים בדם או טיפול תרופתי לאיזון יתר- לחץ הדם.פעילות
גופנית משפרת את תפקוד האינסולין, מפחיתה את רמת הטריגליצרידים בדם, ומעלה את רמת
ה-HDL. בנוסף פעילות מנרמלת את לחץ הדם ומסייעת
בהרזיה...
אך בנושא האכילה טוב לדעת מבחינת התסמונת המטבולית, ש"מה
שאוכלים" חשוב באותה מידה כמו "כמה אוכלים". אכילת פחמימות הנעכלות בקלות כמו קמח
לבן, אורז לבן, תפוחי-אדמה, ושתיית אלכוהול, מעלים במהירות את רמת הסוכר בדם ואת
רמת האינסולין כתגובה. לעומת זאת דגניים מלאים, פירות (בכמות קטנה) , ירקות,
קטניות, דברי חלב רזים, דגים ובשר רזה, לא מביאים לתופעות
אלה.
בהחלט ניתן לומר, ששינוי באורחות החיים יכול
לשפר את המצב, וכמובן חשוב ביותר במניעת הופעת התסמונת מלכתחילה. פעילות גופנית,
תזונה נכונה, המנעות מעישון, טיפול תרופתי מתאים, יכולים לסייע באופן ניכר, ולשפר
את רוב המדדים המאפיינים את התסמונת
המטבולית.
